בפניי בקשת רשות להתגונן. התביעה, בסך 625,360 ש"ח ש"ח, הוגשה נגד המבקשות בגין חובות בחשבונותיהן להם ערב המבקש מס' 3.
בתיק זה התנהל לפניי דיון מפורט בבקשה לביטול צו עיקול זמני. בפתח הדיון בבקשת הרשות להתגונן הסכימו ב"כ הצדדים כי פרוטוקול הדיון מיום 2/10/11 והמסמכים, שהוגשו שם, יהוו חלק מהראיות בבקשה זו (
פרוטוקול מיום 28/2/12, עמ' 22, שורות 12-16).
עילת התביעה היתה תסמינים שליליים וסממנים בעייתיים רבים בנוגע להתנהלות המבקשות. בכתב התביעה פורטו הנסיבות: מאזן המבקשת מס' 1, שהצביע על גרעון בהון חוזר, עדות לפעילות של מתן הלוואות חוץ בנקאיות או גורמים שפעילותם אינה קשורה לפעילות החברה, העברות כספיים דו צדדיות, המעידות על "גלגול צ'קים", קיום חוב משמעותי של 1.5 מיליון של של המבקש מס' 3 למלווה בריבית, קיומן של המחאות שמשכה המבקשת מס' 1 בערבות המבקש מס' 3 לאותו מלווה, עיקול על דירת המגורים של הנתבע מס' 3 ועוד (
סעיף 7 לכתב התביעה).
לטענת המשיב, בכתב התביעה החשדות הועלו בפני המבקש מס' 3, הוא התבקש להסדיר בטחונות או לסיים את ההתקשרות עם הבנק, הצדדים לא הגיעו להסכמה, והתיק הועבר לטיפול משפטי. ניירות ערך משועבדים מומשו והופחתו מהחוב.
המבקש מס' 3 הגיש נגד הבנק תביעה ע"ס מיליון ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מפעילות הבנק. תביעה זו מתבררת בבית משפט השלום בקריות ת.א. 48241-06-11.
בינתיים הוגשה נגד הנתבע מס' 3 בקשה לפשיטת רגל, וניתן ביום 18/4/12 צו כינוס בתיק 11098-04-12. על כן ההליכים נגד הנתבע מס' 3 מעוכבים, וההחלטה תינתן אך ביחס למבקשות מס' 1 ומס' 2. המבקש מס' 3, שנתן תצהירים ונחקר בדיונים בשם שלושת המבקשים, יכונה מעתה לשם הקיצור "
הנתבע".
טענות המבקשים
הנתבע מאשר כי המשיב פנה אליו בחודש מאי 2011 בטענה כי יש תסמינים שליליים בחשבון. הנתבע טוען כי סיפק למשיב תשובות בפגישה ביניהם, כי המשיב קיבל את הסבריו וגב' מלי אביעד, נציגת הבנק גם התקשרה והתנצלה בפניו (
סעיף 10 לתצהיר).
הנתבע ממשיך ומתאר כי לאחר שבועיים התקיימה פגישה דומה אצל מנהל הבנק מר שלומי מורין, ובסופה נאמר למבקש כי תשובותיו מתקבלות, והמבקשות יכולות לחזור לפעילותן הרגילה (
סעיף 11 לתצהיר).
לאחר מכן טוען הנתבע כי היחס החשדני של המשיב נמשך, הבנק בדק כל פעולה ופעולה, התערב בניהול החשבון ולבסוף נאמר לו כי "גורם אנונימי במרחב... הורה "לרדת לחשבונותיהן של המבקשות" וזאת ללא כל סיבה או נימוק סביר והגיוני" (
סעיפים 12-13 לתצהיר).
לבסוף, לבקשת הנתבע, התקיימה ביום 8/6/11 פגישה עם המנהל האזורי מר ישראל בוקר, בה הודע למבקשות על הפסקת הפעילות בחשבונות וסילוק יתרות החובה. התנהלה תכתובת בין הצדדים, אך הבנק לא נסוג מעמדתו בטענה כי המבקשים מקיימים קשר עם גורמים הקשורים בפעילות של מתן הלוואות חוץ בנקאיות, והמשיב אף השחיר את שמם של המבקשים והדליף מידע כי הם במצב כלכלי גרוע (
סעיפים 19-21 לתצהיר), דבר שגרם להם לקריסת עסקיהם. כאמור בעניין זה הגיש הנתבע תביעה בבית משפט השלום בקריות (
סעיפים 22-25 לתצהיר).
עוד טענו המבקשים כי לאחר הגשת התביעה הופקדו בחשבון סכומים שונים: כ-150,000 ש"ח ממס ההכנסה ועוד סכומים, אך המשיב מסרב לתת למבקש דפי חשבון ונפרעו צ'קים, כנראה ללקוחות שהמשיב מעוניין בטובתם (
סעיפים 26-28 לתצהיר).
טענות המשיב
ב"כ המשיב סיכם בהרחבה בפני ביום 28.2.12 וטען כי את כל העדים, שהנתבע פירט בסיכומיו שרוצה הוא להעיד, יוכל לעשות כן במסגרת התביעה שהגיש בבית המשפט בקריות.
לטענת ב"כ המשיב, הטענות בכתב התביעה שהגיש הנתבע, ומתנהל בבית משפט בקריות זהות לטענות שבבקשה זו, ולכן המבקש אינו צריך את לקבל את רשות בית המשפט להתגונן וליכול לקבל את יומו בהליך בבית משפט בקריות.
כן טען ב"כ המשיב כי אין המבקים יכולים לטעון לקיזוז, להכחיש את החובה להחזיר את החוב וכן לתבוע סכום כספי על בסיס אותן טענות ואותה תשתית עובדתית.
לטענת המשיב, הנתבע נתן גרסאות משתנות ומפנה ל
מש/1
, (בקשה לפי סעיף 19), שם לטענת המשיב הודה הנתבע בחוב של מליון ש"ח למשיב.
המשיב טוען כי ההתנהלות בכל ההליך הזה מחזקת את המסקנה כי מדובר בהגנת בדים
(
פרוטוקול, עמ' 30, שורות 30-31).
המשיב טען כי המבקשים קיבלו את כל המסמכים (דפי תנועות בחשבון), ביקשו אורכה כדי להכין חוות דעת חשבונאית (
בקשה לדחיית הדיון מיום 5/1/12 פרוטוקול מיום 8/1/12, והודעת התובע מיום 17/1/12), אך לא הגישו חוות דעת חשבונאית מטעמם.